גזר דין בתיק תפ"ח 1620-07-10

בצהריי יום מר ונמהר, שנדמה תחילה כסתם יום של חול, דקרה הנאשמת את טלי עטר ז"ל, כשהיא בחודש השמיני להריונה, דקירות רבות ועמוקות בסכין, ולא פסקה גם כאשר טלי המנוחה התמוטטה בפתח ביתה. שם, הותירה אותה הנאשמת מוטלת על המדרכה מתבוססת בדמה, והיא מתה מפצעיה בבית החולים. הרך הנולד , שלא יכול היה לפגיעה הקשה ולדקירותיה של הנאשמת , נפטר 4 ימים מאוחר יותר.

ההליך

הנאשמת הודתה במסגרת הסדר טיעון בכל העובדות שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן,

והורשעה בעבירות של רצח - עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977

(להלן: "החוק" ), ובהריגה - עבירה לפי סעיף 298 לחוק.

בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום המתוקן, התגוררה הנאשמת ושני ילדיה בבית משותף באשדוד, ובקומת הקרקע שבו, התגוררה טלי עטר ז"ל [להלן: "המנוחה" ] עם שלושת ילדיה, כאשר במהלך חודש יוני 2010, הייתה המנוחה מצויה בחודש השמיני להריונה. בין הנאשמת והמנוחה לא שררו יחסי שכנות טובים, וכ-5 חודשים לפני האירוע נשוא כתב האישום על רקע סכסוך שכנים, פרץ ויכוח בין הנאשמת למנוחה ונוכחים נוספים ובמהלכו שלפה הנאשמת מתיקה סכין יפנית ואיימה כי תדקור אותם. הם הוציאו מידה של הנאשמת את הסכין ובזה תם האירוע.

ביום 13.6.10 בשעות הבוקר, פרץ ויכוח בין הנאשמת והמנוחה, לאחר שהנאשמת השליכה לעבר ביתה של המנוחה קופסה שהכילה קפה ומלח, אשר נחתה על גג בית המנוחה ותכולתה התפזרה בחצר, על חפציה ועל הכביסה של המנוחה. בסמוך לשעה 13:00, התחדש הויכוח בין השתיים והן החלו לגדף זו את זו, כשכל אחת קוראת לרעותה לראות את הפסולת בקרבת ביתה. בהמשך ובסמוך לשעה 13.08, התקשרה הנאשמת למשטרה והודיעה כי המנוחה מאיימת עליה והיא "הולכת לדקור אותה, לפתוח לה את הבטן".

בסמוך לכך, עלתה המנוחה בלוויית חברתה, לדירת הנאשמת, שהמתינה להן בקצה המדרגות מול פתח דירתה והשתיים החלו לגדף ולדחוף זו את זו. הנאשמת הדפה את המנוחה לאחור והמנוחה הושיטה ידיה לפנים והכתה את הנאשמת בפניה. מייד בסמוך אמרה הנאשמת למנוחה "אני אהרוג אותך", נכנסה לדירתה ונטלה סכין חדה אותה הניחה קודם לכן בקרבת דלת הכניסה. משהבחינו המנוחה וחברתה בסכין, נבהלו וירדו במהירות במדרגות, כשהנאשמת בעקבותיהן ובידה הסכין. הנאשמת יצאה מחוץ לבניין, התקרבה לעבר המנוחה והחלה לדקור אותה בסכין.

המנוחה ניסתה להתגונן באמצעות ידיה אולם הנאשמת אחזה בחוזקה בסכין ובתנועות מהירות ואלכסוניות חתכה את המנוחה בזרועותיה באומרה: "אני אהרוג אותך... אני אהרוג אותך" . הנאשמת דקרה את המנוחה 3 דקירות עמוקות בבית החזה, אשר אחת מהן פגעה בליבה של המנוחה וחדרה לאבי העורקים. באותו מעמד חתכה הנאשמת את המנוחה באמצעות הסכין, בגבה, בירכה, בבטנה, שרטה ופצעה אותה פעמים רבות בכל חלקי גופה השונים. גם לאחר שהמנוחה התרחקה מהנאשמת והתמוטטה על המדרכה, ניגשה הנאשמת אל המנוחה וחתכה אותה תוך תנועה אלכסונית מלמעלה למטה. ואז בעוד המנוחה מוטלת על המדרכה שותתת דם, עזבה הנאשמת את המקום ובידה הסכין, עלתה לדירתה, התקשרה למשטרה והודיעה כי דקרה את המנוחה.

המנוחה הובהלה לבית החולים ושם נפטרה. הוולד שהוצא חי מבטן אמו, נזקק לפעולות החייאה, אולם בהיותו בן 4 ימים בלבד, הוא נפטר וזאת עקב הדקירות שנדקרה אמו - המנוחה.

עוד נאמר בכתב האישום המתוקן, כי במהלך התקופה הרלבנטית ובעת ביצוע העבירה, סבלה הנאשמת מהפרעה נפשית חמורה, שהגבילה אותה במידה ניכרת אך לא עד כדי חוסר יכולת להימנע מעשיית המעשים.

לאחר שמיעת חלק מן הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו, הוסכם כי הנאשמת תחזור בה מכפירתה, תודה ותורשע בכתב אישום מתוקן.

ביחס לעונש, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה, יעתרו במשותף להשית על הנאשמת עונש מאסר בפועל של 24 שנים וכן מאסר על תנאי, לפי שיקול דעת בית המשפט, בגין כל עבירת אלימות.

לאחר שהנאשמת הודתה בכל העובדות שבכתב האישום המתוקן, ניתנה הכרעת דין בה הרשענו, פה אחד, את הנאשמת בעבירות רצח והריגה שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן והצדדים טענו לעונש.

במסגרת הראיות לעונש מטעם המאשימה, העידו שתי אחיותיה של המנוחה, הגב' איריס מרציאנו והגב' דבורה אמזלג, (שמעדויותיהן עלה צער וכאב קשים מנשוא). הללו סיפרו, בדמעות, בבכי ובכאב אינסופי, על הטרגדיה הנוראית שפקדה את משפחתן לאחר רציחתה האכזרית של אחותם טלי, אם לשלושה ילדים קטינים, שנותרו יתומים. עוד סיפרו על העצב היומיומי שחווים כל בני המשפחה מאז הרצח, ועל בנה הקטן של המנוחה, כבן שש היום, שחיכה לאמו שתבוא לקחת אותו מהגן וזו לא באה ולא תשוב עוד, ולמעשה, נעלמה מחייו, מבלי להיפרד.

האחיות סיפרו על הקושי היומיומי הכרוך בגידול שלושת ילדיה של המנוחה, האובדן הנורא של הורי המנוחה, אשר מאז הרצח הפכו מסוגרים ונעדרי שמחת חיים, ואף בהם יש צורך לתמוך ולטפל, כאשר חייה של משפחה שלמה נהרסו

האחות איריס מרציאנו, אשר גרה בשכנות לאחותה המנוחה, העידה כי חייה השתנו ללא היכר. כיום היא מטפלת בילדיה של המנוחה אשר גרים באותו בית, אליו עבר אביהם. היא סיפרה על הטראומה וחרדת הנטישה של בנה הקטן של המנוחה, ועל כך ששלושת הילדים מטופלים אצל פסיכולוגים, בשל הקשיים שחוו.

האחות דבורה אמזלג, סיפרה על אישיותה ודמותה של המנוחה, על אופייה החם, ביתה שהיה תמיד פתוח לכל, הכנסת האורחים שלה ועל כך שהייתה אימא נפלאה ואהודה על הכול. עוד הדגישה כי טלי הייתה מלאת שמחת חיים, סיפרה על הנתינה הרבה שלה ועל הסיוע שנתנה בבית תמחוי. שתיהן הדגישו כי כיום הן נדרשות לטפל בילדיה של המנוחה, בהורי המנוחה ובחייהם שהשתנו ללא היכר, כמו גם על חוסר הצלחתן לחזור לחיים נורמאליים. האחיות עתרו לקבלת פיצוי עבור ילדיה של המנוחה.

ב"כ הנאשמת במסגרת ראיותיהם לעונש, הציגו את חוות דעתה של הגב' איתן רחל - פסיכולוגית קלינית, מיום 22.5.11 וכן את חוות דעתו של פרופ' שאול דולברג, מומחה ברפואת ילדים, מומחה בניאונטולוגיה מיום 9.4.11.